בסופו של דבר, זה הכל כבר קרה את היית כבר את, הייתי אני זה היה במבט, מתגלות הפנים החלון המוסט, בכן שושנה זה התחיל במעט, זה קרה לפניםכבר נפגשנו מזמן, את ראית אותי כבר כבר נפגשנו לפני החלון המואר התחשק לנו שוב לשחק מן משחק את היית מסתובבת, הייתי נסגרזה קרה כבר מזמן, זה קורה לך שנים ומצמיד את חותמת החול לָפּנים את היית מה שאת, הייתי אני התרגלנו לזה ואנחנו שוניםהתפלאנו מאוד, בחלון המרושת מה שהתחיל ונגמר במבט מלוכסנת חותמת האור המונח הרוכסן שנפתח, הסדין המקומטזו הפעם הזו, אך קרה בעבר כבר עברנו בסך, כבר היינו בשר כבר מצאנו הכד, והפרח הונח כבר עשינו את כל מה שאפשרבסופו של דבר, העיקר שנשכח כבר מגע הפנים והמשי הרך שהצמדנו בפה, שאחזנו בכף העיקר מסתתר כבר במה שנשכחאת חושבת על זה, מחשבות כל עיקר בראשך מתיישבות, על התריס, הנקר מתחשק לך לזוע אל פנים ואחור מתחשק לך למשוך את הצליל המוכרהמרפסת פתוחה, ובפנים המבט ובינינו נותרה רק דמותך האחת ובינינו נפתח המראֶה אל הצד התקרבנו לבד, התרחקנו לאט כבר מצאנו את זה, ואיבדנו תדיר חלונות נפתחו והוגפו להכביר החולות נודדים, התחושה ישנה המנורה מכתיבה צלליות על הקירזה קרה כבר מזמן ועכשיו מאוחר ומכל הדברים שקרו, מה נשאר התמונה הקטנה, החלון אל הפנים זה הכל כבר קרה ועכשיו הוא נייר.