אנייש לי בעיות בשינייםכמו לכל אחדאבל אצלי זה חזקאז הלכתי לרופאוהנה מה שהוא אמר לי:הרופאיש לך בעיות בשינייםכמו לכל אחד,אבל אתה לא מטפל בהן כמו שצריךאם תזניח אותן הן רק יחמירו,מה עוד אתה מצפה שאגיד?אניאני יודע, כבודו הרופאומאוד מעוניין לטפל בבעיה,ככה אני אומר לרופא.אבל אתה יכול רק לתאר לך מה עובר בתוכיהר געש של בעד ושל נגד –מצד אחד אני סובל מבעיות בשינייםאבל מצד שני מרגיש שאם עקרתי שן אחתכאילו עקרתי עולם ומלואו.הרופאשב בבקשה.אניאתה עומד לטפל בי?הרי אמרתי לך שמה שאני סובל ממנוהוא הסבל בעצמו.הרופאאל תדאג, אני הולך לטפל בך,אבל בתור יועץ פסיכולוגי.אניאז מה אתה חושב שהבעיה שליכבודו הרופא?הרופאאתה מתקשה מאוד בנושא הפרידהעלית על תלולית גבוהה מאודואתה לא מוצא את הדרך החוצה.אניוזה כאילו שהדרך מלאה בקוצים.הרופאועכשיו מה שאני מבקש ממךזה לתת לי יד, ולנשום פנימה,ולהרשות לי להוביל אותך בדרך הזוהמלאה בקוצים.אניאז מה אתה מתכוון לעשות,לעקור לי שן?הרופאשן חלב.אחרי שהיא תלך, תבוא אחרת,והיא תהייה רק יותר טובה.אניאני לא מפחד מהכאב,אבל אם אפשר היה להרדים את החשש.הרופאעכשיו אני מבקש ממך לדמיין משהו.אניכל דבר?הרופאכל דבר, אבל אני ממליץ לך שתדמיין חוףעם עצי דקל, כמו שכולם עושים.אניאני רואה חוף עם עצי דקל.הרופאטוב מאוד. עכשיו תדמיין שבתוך החוף הזה,עם עצי הדקל,יש סירה קטנה, רפסודה, עם שן חלב,ושן החלב מנופפת לך לשלום.אניקשה לי כל כך להפרד.הרופאאבל היא מנופפת לך לשלוםואומרת שאין לך מה לדאוג,כי במקומה תבוא אחת אחרת רק טובה יותר...אניאבל אני נקשרתי מאוד לשןהספציפית הזאת...הרופאאבל היא אומרת לך שזה רק תעתוע,ושתניח לה לנסוע,כי היא אף פעם לא הייתה באמת שייכת למקום הזההיא שייכת אל ארץ שיני החלבאבל אחרי שהיא תסע יישארו החוף ועצי הדקלותבוא שן אחרת, שמתאימה לך יותר, מבשר.אניאבל אני צועק לה שגם אני לא מרגיש שייךשתקח אותי אתה לארץ שיני החלב.הרופאהיא לא שומעת, כי היא כבר הפליגה,ותוך כדי היא שבה וקוראת, אל תדאגאני מבטיחה לך... תמיד אזכור לך חסדשל חלב...אניהרופא, תחזיק לי את היד,כי קשה לי להגיד שלום.הרופא זהו,אנחנו אחרי.האם אתה מרגיש משהו?אניבמטושטש.הרופאתצמיד בבקשה את צמר הגפן הזהאל ההיעדר, ותנשוך.אנימעניין איפה השן שלי עכשיו?הרופאאתה יודע איפה השן שלך...היא ממש עכשיו נחתה בארץ שיני החלב.אניכבודו הרופא, עשיתי טעות נוראה,ואני רוצה את השן שהייתה לי, בחזרה.הרופאזהו זה, אי אפשר להסתכל אחורה,אתה צריך לדעת, המעבר מחלב לבשר, הוא מעבר טבעי.אנירק שאני לא רוצה לעשות את המעבר הזה.הרופאאני אומר לך, אל תנסה בכוח,כל מי שניסה בעבר להתחכם עם הטבע, התבדהושילם מחיר כואב.אניואני בכל זאת מרגיש שאצלי זה יהיה אחרת.הרופאאולי אתה מכיר את הסיפור על אורפאוס ואאורדיקה?אנילא.הרופאאוורדיקה הייתה שן החלב של אורפאוס,והוא אהב אותה מאוד,ואז, אל שיני החלב, היווני, החליט שהוא רוצה את אוורדיקה אצלו,כי היא הייתה רקובה מהשורש,ואורפאוס ניסה להגיע אל ארץ החלבכדי לקחת בחזרה את אוורדיקה,ואל החלב אמר לו, שהכל טוב ויפה והוא מוזמן לנסותאבל אם יסתכל אחורה, אפילו לרגע אחד, הוא הופך את שניהם לאבנית,וככה, לפני שהוא יצא מארץ החלב, בלי שהסתכל אחורה ובלי שהציץ,והוא כבר עומד על סף המערהממש ברגע האחרון, הוא חשב ששמע שן נסדקת מאחוריו, והוא לא הצליח להתאפק...וכך הוא נשאר קפוא בפתח ההר, לא בשר ולא חלב,פרווה.אני זה סיפור עצוב! והיא באמת הלכה שם מאחוריו...הרופאלא, אמרתי לך, כי השיניים לא יכולות לחזור אחורה.אניכבודו הרופא, האם מותר לי לשמוראת צמר הגפן הזה, המלא דם,לפחות לתקופת מה?הרופאכמובן, אתה יכול לשמור אותו,עד שתרגיש שאתה לא זקוק לו יותר.אנימוזר, כשאני נוגע בו עם הלשון, אני מרגישכאילו שאני נוגע בשן ההיא שהייתה לי.הרופאלמה לא, אתה רואה,ואתה עוד תלמד לגלות שההבדל לא כל כך נורא.אנינדמה שעם המציצה, הלשון כבר כמעט התרגלה,מה זה אומר הרופא, שהלשון כבר עומדת להתרגל?האם היא תשכח את השן שהייתה שם?הרופאבכלל לא. זה בסך הכל אומר, שאתה משתנה,ושאתה כבר בעל צרכים אחריםזה מה שהלשון שלך מנסה לאותת לך.אניואני מנסה לדחוק את העבר בחזרהאל תוך הפה.הרופאאני מבטיח לך, שכל עוד אתה מצליח ללעוס,העבר תמיד יהיה שם איתך.החניכיים זוכרות.אניהרופא, תוכל לפחות לתת לי פתק?הרופאברצון. ומה אתה רוצה שאכתוב?אנימהכסא הזה, בתאריך הזה, יצאה שן החלב,ומכאן הפליגה לארץ החלב.תהייה בלבנו תמיד...הרופאהנה, מילה במילה.עכשיו אתה יכול להוריד את הסינר.אניאני שואל את עצמי, כבודו הרופא,לאן הולכים הזכרונות,כל אלו שאין להם שם.לאן נשטפות השיניים שלנו,אחרי שעזבו את העולם?הרופאאתה רואה את הקלסר, מעל הארון?בספר הזה נכתבות השיניים, לדורותשם נכתבות כל השיניים שהיו פהוכולן מתועדות בתיקייה מסודרת.ושם כמובן,תשאר גם שלך, אחרי הטיפול, ובכל פעם שתחזור לבדיקה שגרתית.אניאני מפקיד בידיך,את הפתק הזה כעדות,הנה, קח.והוא יספר - על השן שאי פעם הייתה.הרופא אשמור בלי ספק,ורק עוד משהו אחד, לפני הפרידה –אנימה, הרופא?הרופאחשוב גם להשאיר,בסופו של דבר, עצה להמשך.אל תשכח שיש שלבאחרי האבלות –אל תשכח שישנו גם לבלוב.תשטוף את הפה, עם מים חמיםבתמיסה שמצוינת בדף,ואם אחרי חודש בערך, תקופת הבשלה,תשמע נקישה עדינה בצדודית של הפהשדופחת מלמטה, ורוצה לעלותאל תנעל את הלסת –תגיד לה – יבוא.אניתודה אדוני הרופאתחזקנה ידייך!עכשיו זה ברור, יש לאן להביט...איך הרוח נשארת, בהיעדרו של הגוף.גם בסוף כשנראה שנגמרגם בסופו של כל החלבואחרי הבשרבמאורה חשוכה ללא פתח מוארגם שם מחכה עוד חלב...סוף